|
|
אני והם - אחד . וגם האבן והחרולים והכמשונים והשמיים האחידים מאוד . ביתי הנוכחי בשומקום נקי, חרב . קול הגנרטור מעצים את השקט . אני - יש משמעות למילה הזו ? דווקא פה אני בהווייתי המזערית חובקת את הדורות לפני ואחרי בדממה החוץ קיומית הזו . וכמובן - הדי יריות . אי אפשר שלא . חלק מהאווירה של המקום הזה . כל קול נשמע למרחוק כמו במעמד הר סיני . מחר אלך אל הבוסתן, שגם הוא נראה חרב ביותר מפה . שקיעה זהובה וצל מתארך על אדמת הלס . מיד יעופו פנימה ציפורי ההקשרים והשירים והרומנטיקה המתבקשת . די לומר מילה אחת או שתיים - שקיעה - מדבר ועין זהב . לילה . כותבת . שמיים מתפוצצים מכוכבים . אין את המועקה הרגילה של הלילה הראשון . טוב ויפה פה . אין הסחות דעת . הסרט "בעלה של הספרית" יכול להיתפס כסרט על פנטזיה ומימושה, והוא בנוי סביב דואליות . מצד אחד "עקרון העונג" - ההנאה שבמימוש הפנטזיה - ומצד שני הפעולה של דחף המוות, הפועל מתחת לעקרון העונג ומעלה פנטזיה הקשורה במוות . המוות שאולי הוא הכרחי ברגע שהפנטזיה מאבדת את שלמותה . טיבה של פנטזיה כזו הוא שהיא אינה סובלת את הסדק הקטן ביותר ( בסרט, תחילת הסוף מסומלת על ידי ...
To the book |
|
|