|
|
דרך בורמה בְּיוֹשְׁבִי עַל מִשְׁטַח אֶבֶן מֻקָּף שֻׁמַּר בֵּין שׁוֹמְרֵי יְרוּשָׁלַיִם חֲרוּבִים וּבְרוֹשִׁים אֶרֶץ חֶמְדָּה בָּאָבִיב, בַּאֲבִי אָבִיו מַרְעִיד הָאֲוִיר הֵדֵי מְטוֹסִים בִּתְקִיפַת מַטָּרוֹת מִמֶּרְחַק שְׁנוֹת אוֹר, אוּלַי קִילוֹמֶטֶר בְּקַו אֲוִיר בֵּינָם לְבֵין צִפּוֹר מְלַהֶגֶת עֵדוּת חַרְקֵי הַצּוּף . מֹחִי מְסָרֵב לִרְשֹׁם הֵדֵי פְּגָזִים מְהַדְהֵד בְּמַאֲמָץ שִׁירַת חֲרָקִים מָפְרִים . וְזֶהוּ צִמְצוּם מְבֹרָךְ . אחרי השתכנות ב"משכנות שאננים", אני צופה אל הר ציון . מולי מרפסת היסטורית שהייתה פעם ודאי הומה אדם, ילדים, כביסה ולכלוך . עכשיו היא ריקה, מאובנת, אסתטית . בחוץ רועש מאוד ממסע של כלי רכב מסביב לחומות אל גיא בן הינום, שם היו מקריבים ילדים למולך והיום עושים מעשי אמנות . בפנים שקט ופרישות וניקיון . הקירות עבים והתקרה מקומרת . הזמן נפרש לפניי - פנוי למנוחה וכתיבה . אני כהרגלי מתקשה למצוא את נקודת השקט - הטלוויזיה מזמינה להיפתח, הסלולרי קורץ לי בעינו האחת . זמני בידי לעשות כאשר אחפוץ ואנרגיה עמומה מושכת אותי, דוחפת אותי, תובעת, מחייבת . לכתוב, לחשוב ולקיים . וע...
To the book |
|
|