|
|
בכרכור . קודם ראיתי תאונה קטלנית בצומת פורדיס, כשאני נוגסת בפלאפל והטחינה ניגרת על סנטרי, חלפתי על פני המתים והפצועים . חיה בינתיים . קודם נסעתי בתוך שדירת הקזוארינות בין פרדס חנה לבנימינה, פותחת וסוגרת את הסלולרי לסירוגין . פוחדת להעלם ללא הקשר הזה לעולם . הפחד תופס אותי בגרון עד שרואה שחפים . המילה "שחף" מרגיעה . זו מילה וציפור שמלווים אותי מאז הילדות . כמו הים והחסידה . ליד מחלף הרכבת של הבונים - העולם מנוקד נקודות טראומה אנושית . הרכבת מתקרבת . ברק ורעם . הדי חריקת בלמים איומה ועשרים ומשהו ילדים הופכים לרישום נעלם בגוף האדמה . ערב גשום . אני בבית זמני חמים מנותקת כביכול . נלחמת בגעגועים הביתה . מחפשת את הזרות . חושבת על הסוף . סוף האהבה . כתיבה שבלולית . שערי בנפשך שערי גוף פתוחים אל השמיים . מקלידה את המאמר על פאול צלאן וההתענגות הנשית . כביכול עבודה טכנית מכאנית אבל נעימה, במיוחד נעים להקליד שוב את השירים המופלאים המוזרים הללו . "שושנה של שום איש - סתירה 71 טהורה" . אי אפשר לכתוב שירים כאלה בארץ האנטרופית שלנו . הגבול שמרתיע את הסובייקט מלחדור לשדה שלא ניתן לאומרו במילים של התשוק...
To the book |
|
|