|
|
זיכרונות מציפים אותי . המצבה של רחל - "שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת, סתור שיער הדקל כתינוק שובב" . ואני לא לבד . מיני ציפורים אורחות לי לחברה . החל מאנפות ודרורים וכלה בשחפים וסיסים . וגם עורב אחד . הוא בטח עקב אחריי מהבית . חבורת אנפות הבקר צונחות בין קני הסוף של גינוסר . בכנרת כבר אין חופים - רק כפרי נופש . פה דווקא שקט . שקט ומוזנח . אני לבד בכל החוף הזה . הארבל מאחוריי, אוצר גם הוא זיכרונות מסע רגלי, ילדות וצופים . חיי נערמים עלי שכבות שכבות, כסות לעירום הנשמה . האם לנסוע לטבריה ? מה כבר אמצא שם ? את האמצע - הציר החסר ? אישה בכנרת עַל הַחוֹף שַׁפִּירִיּוֹת מִזְדַּוְּגוֹת לְרֵיחַ רִקָּבוֹן מַר דָּגִים פְּעוּרֵי פֶּה מֻנָּחִים עַל צִדָּם, מֵתוֹת צְדָפוֹת, וְהָאַרְבֵּל מְפַתֵּחַ מְעַרְבּוֹלוֹת אוֹר שׁוֹתְקוֹת בִּזְכוּת הַגְּבוּל שֶׁתָּמִיד בָּרוּר כָּל כָּךְ בִּצְחִיחוּתוֹ . הַמַּיִם מִשְׁתַּבְּרִים לְרַגְלַי מַעֲדַנּוֹת וְחַיַּי נֶעֱרָמִים עָלַי שְׁכָבוֹת שְׁכָבוֹת, כִּכְסוּת לִנְשָׁמָה עֵירֻמָּה כְּשֶׁאֲנִי טוֹבֶלֶת יְתָרִים לַחִים בְּדֶבֶק אֶפּוֹקְסִי שָׁקוּף לְשֵׁם עֲמִידוּת הַצּ...
To the book |
|
|