|
|
למה לא ? זה החופש המדויק שחיפשתי לי ואצבעותיי הובילו אותי אליו תוך דפדוף בדפי זהב . גורל . יושבת למרגלותיו של הר ארדון . הראש ריק ממחשבות . העט מוחזק מעט בקושי אולי גם בגלל האבק העוטף אותי כולי . ההתרחקות יוצרת שלוות נפש של בדואית . ציפור לא צייצה, עוף לא פרח . אפשר להתקרב לשמיים במקום כזה ! המרחבים עצומים ושוקטים יותר, רק האנשים פה עושים רעש ולכלוך וגם זה בסדר . זה גם מהטבע . הבית רחוק . הזדמנות להיות לבד עם עצמי בשקט במדבר . האדמה סביבי אדומה וצהובה, חפה מכל צמח או חיה . בוואדיות נלחמים צמחים את מלחמת הקיום שלהם והשמיים הכחולים פרושים מעל הכול . האמונה היא בדממה, ללא מילה אחת שתפריע . חופשיה כמו ואדי ששוטף יומיים בשנה . על חייהם נאבקים הרותם והאשל והצלף והמלוח והקזוח והכחלה וכל השאר . האבק והחול צורבים בעיניי . האנליטיקאי צריך להשאיר את המטופל במקום הזה של "אני לא יודע" . לא יודע זה יכול להיות מובנו של הלא‑מודע . הוא יכול לומר למטופל : "כשאתה אומר שאתה לא יודע - אתה יודע" [ . . . ] השלילה מאשרת את עובדת ההדחקה, כלומר היא מאשרת את העובדה שהמסמן נרשם בממד הסמלי . שם צץ הידע המונח בלא‑מ...
To the book |
|
|