|
|
שיריו של פאול צלאן וגורלו העלו בי את המחשבה שקיימת אפשרות כי משורר זה חצה את הקו : הוא נגע בעונג של האישה וידע עליו משהו, ומה שידע היה כנראה בלתי נסבל בעבורו, והתחבר עם דחף המוות באופן שלא ניתן היה להימלט ממנו . . . נראה כאילו הייתה לצלאן משיכה אל המוות : הוא הזדהה עם ניסיונות התאבדות של מכרים שלו, ובעיקר של מכרותיו, ותמיד הגיב עליהם בדיכאון . ב‑ 1951 כתב : "לאן שהולכים העולם בפריחה . ובכל זאת הייאוש מוליך את השירה" ( : 1991 , Halfan 157 ) . רק לאחר מות אימו יכול היה להשתחרר מעכבותיו בקשר לנשים, לפי שהטאבו איבד, כביכול, מכוחו . או שאולי רק עבר הדחקה והתקה ( העברה של היחס כלפי האם לדמויות נשיות אחרות ) . 42 יושבת בבית הקפה של הסינמטק, מתבוננת בכפר השילוח . הר ציון מולי . הכנסייה, המנזר, החומה, מגדל דוד, חומת האבנים והעצים . בגלל הרוח התהפכו לצפצפה חלק מהעלים והתגלתה ערוותם הלבנה אפרפרה . אורנים מרשרשים מעלי . הם ותיקים פה . הגזע שלהם יחסית עבה וענפיהם כבדים מאצטרובלים . קשה לנסח משפטים במאמרים . אפשר לצייר חלון, להעתיק, עם כל הפסים והקווים, להעמיק יותר ויותר, עד שהוא מתפרק במעבר מתלת ממ...
To the book |
|
|