העולם

מוּדַעַת מָוֶת מַתְרִיסָה עַל זְמַן נוֹגֶסֶת דַּרְכָּהּ בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַמָּזוֹן שֶׁל הַנֵּצַח אֵיזֶה מִין חַיָּה אַתָּה דּוֹהֶרֶת דֶּרֶךְ גַּלְגַּלֵּי אֵשׁ וּמַזִָּלוֹת מִתְבּוֹנֶנֶת בְּעַצְמָהּ מִתְבּוֹנֶנֶת בְּעַצְמָהּ מְתַעֶדֶת בְּעַקְשָׁנוּת אֶת תְּמוּתִיּוּתָהּ . שאיפתו של האדם לכבוש עוד ועוד טריטוריות מביאה למעגליות של הרס ובנייה . המשורר מונה שרשרת של פעולות שעושה ה"חיה" האנושית לסיפוק צרכיה, כביטוי לגודל תאוותו של האדם בתהליך מתמשך המוליד הרס של העולם הפיזי ושל ההוויה כולה . בראייה כפולה זו של העולם מתחזקת הבנת החיים לנוכח המוות האורב לפתחם . העולם אינו מופיע בשיר זה כדי לתאר גופים שמימיים, כמו גם את כדור הארץ, כבשיריו המאוחרים של וייכרט . לעומת זאת, העולם מופיע בשיר כדי להציג את המצב האנושי ואת "תולדות" בני האדם על פני כדור הארץ מנקודת מבטו של מי שמשתמש במשאביו עד תום . השיר פותח בשאלה פסקנית : "אֵיזֶה מִין חַיָּה אַתָּה" ונדמה כי אחריה לא יהיה לשיר לאן "ללכת" . אולם עם קריאת ההמשך מתברר שיש לה פונקציה של אמירה כוללת שלאחריה מופיעה רשימה של הדברים שהחיה שבאדם צורכת, או האדם ש...  To the book