|
|
רַק לָנוּ, כָּךְ נִדְמֶה, יְכֹלֶת לְהַתְווֹת רִשּׁוּם שֶׁל צֵל בּוֹעֵר בְּצָהֳרֵי שָׁרָב עַל מִדְרָכוֹת . יֵשׁ שֶׁאֲנַחְנוּ נִפְגָּשִׁים בְּיָפוֹ, בְּסִמְטָה צָרָה, קָרוֹב לִשְׁעַת חֲצוֹת, וּמִשְׁתַּהִים לְרֶגַע בְּבוּעָה מִחוּץ לַזְִּמַן . רִצּוּד הַמַּיִם וְרֵיחַ הַגַּלִּים מַכִּים בָּנוּ תִּקְווֹת . רַק מִי שֶׁחוֹמֵק בְּבַת אַחַת מִתּוֹךְ חַיָּיו יוֹדֵעַ שֶׁסּוּסוֹן הַיָּם הַמִּתְעַקֵּל לִשְׁאֵלָה אֵינוֹ אֶלָּא תְּשׁוּקָה גְּדוֹלָה לְהַפְלִיג וּלְגַלּוֹת . בבית הראשון מתוארת העיר בשעות צהרים שרביים כמקום הומה בני אדם שבו איש לא חש בנוכחות הדמויות הנעות ברחובותיה, למרות האור המסנוור ( "אֲנַחְנוּ שְׁנֵי צְלָלִים אֲשֶׁר עוֹבְרִים / בִּרְחוֹבוֹת הוֹמִים, בֵּין אֲנָשִׁים / בְּאוֹר הַיּוֹם הַמְסַנְוֵר" ) . בבית השני שתי הדמויות נפגשות לעיתים בקצה העיר יפו "בְּסִמְטָה צָרָה, קָרוֹב לִשְׁעַת חֲצוֹת" בזמן שאול, והם כ"ּמִשְׁתַּהִים לְרֶגַע בְּבוּעָה מִחוּץ לַזְִּמַן" . מקריאת הבית הראשון עולה תחושה של צפיפות, אנונימיות, רעש, בהילות ובדידות, בעוד שמהבית השני עולים אינטימיות, שקט ומגע עם הטבע ....
To the book |
|
|