|
|
כלל המורים לשמש דוגמה לתלמידיהם בדיבור, בקריאה ובכתיבה ( למשל אלון, 2010 ; ברבר ומושרד, 2007 ; מרגולין ומירב, 2010 ) . נוסף על כך נדרשים המורים לטפל בסוגיות לשוניות במהלך מעשה ההוראה שלהם, להקנות לתלמידיהם מיומנויות לשוניות שונות ולשפר ולטפח את יכולותיהם השפתיות, הכתובות והדבורות באופן פעיל ויום‑‑יומי ( שורצולד, ,1996 2007 ) . כדי לעמוד במשימה זו נזקקים המורים לא רק לידע לשוני ושפה עשירה כי אם גם למודעות שפתית ולשליטה במיומנויות וכלים שיסייעו להם לתקן את שפת התלמידים, לטפחה ולהעשירה . לרמה האוריינית ולהתנהגות המילולית של המורה, אם כך, חשיבות עליונה . בשנים שלפני הקמת המדינה דיברו המורים בכיתה "עברית יפה" . הם ראו בעצמם שליחים של התנועה לתחיית הלשון והאמינו כי מערכת החינוך היא האמצעי העיקרי להשלטת הדיבור בעברית הטובה בקרב יהודי ארץ ישראל ( בן שחר, 2003 ) . במשך השנים הלך וגדל הפער בין לשון ההוראה ובין השפה העממית, שבה משתמשים לתקשורת יום‑‑יומית בבית וברחוב . לשון המורים המשיכה לשמש דוגמה להבעה שבכתב, וכך העשירה את כושר הביטוי של התלמידים בניבים ובמטבעות לשון . עם זאת, ההבדלים בין השפה ה...
To the book |
|
|