|
|
] 230 [ מ חש ב ות ג שמ י ו ת זוהרת במיוחד ) , אני גם מכירה מקרוב את אפס המעשה של רגלי התותבת ואת היותה משוללת כל רצון מניע משלה . גם אם אני נסמכת עליה במאה אחוז, אני לא הולכת אחריה בעיניים עצומות . לכן בקריאת מגוון של מחקרים עכשוויים במדעי הרוח ובאמנויות אני גם מתפלצת וגם משתעשעת מן המהלכים ש"הפרותזה" עושה ושעושים בה לאחרונה — בעיקר כי הפרותזה שלי בקושי עומדת בכוחות עצמה, ובוודאי לא תצא לעולם לרקוד בלעדיי . אני מעוניינת — והצטיידתי כיאות, אם יורשה לי לומר — לברר ולבקר את ההתקה המטפורית ( שהיא גם אתית, יש לציין ) של הפרותזה, ולעשות זאת באמצעות חזרה אל היסודות שלה בניסיונו של הגוף הנחווה . אבל החזרה הזאת לא תהיה ישירה אלא תתבצע באמצעות מה שאפשר לכנותו 2 בספרו "מטפורה חיה" כותב הפילוסוף פול“פנומנולוגיה טרופולוגית" . ריקר : “אם יש נקודה בניסיון שלנו שבה ביטוי חי מציין קיום חי הרי זוהי הנקודה שבה התנועה שלנו במעלה המתלול האנטרופי של השפה פוגשת את תנועת הירידה שלנו בחזרה בצד הזה של ההבחנות בין ממשות, פעולה, 3 לכן בהמשך הפרק אתייחס לשפה לא פחות משאתייחס הפקה, תנועה" . לגוף הנחווה . הסיבה לכך ...
To the book |
|
|