|
|
] 108 [ מ חש ב ות ג שמ י ו ת אין תמה אפוא שהאובייקטים האלה ותביעתם המאוימת והאוטונומית להפתיע לתשומת לב מעלים על הדעת את סיפורו האנקדוטי של ז'אק לאקאן על ההתגלות שחווה בעת מפגש חזותי עם קופסת סרדינים בוהקת — שארית שצפה בים לחופי בריטאני ( וכאן ראוי לציין שלאקאן מתעכב מעט על ה"אחרוּת" ועל הנבדלוּת של המימזיס בהקשר של המבט בספרו “ארבעת 10 בהיותה של קופסת הסרדינים חפץ דומם,מושגי היסוד של הפסיכואנליזה" ) . הוא אומר בוודאי אין לה יכולת חושית — או זכות — לראות אותו מתבונן בה, אבל במובן מסוים הוא ער מאוד לכך שלמרות זאת היא כאילו “משיבה 11 כאן למעשה, לדידו של לאקאן, קופסתמבט" אליו ומעתיקה אותו ממקומו . הסרדינים “הדוממת הפועלת" שָׁבה ומחדשת את לשון האנימיזם, ממש כך . אולם מכיוון שבהמשך דבריו לאקאן מפשיט את תוכנו של המבט ( שלו ושל קופסת הסרדינים ) , בעל המבנה המימטי, אפשר לטעון שגם ההפך נכון, כלומר שגם האנימיזם של הדומם הפועל שב ומחדש — “מְחַיֶּה" — את לשון האנליזה . כלומר לדידו של לאקאן, “מקורה של השבת המבט המועצמת להפליא של קופסת הסרדינים" אינו התפרצותו של מבט אנושי אחר אל השדה החזותי שלנו והפ...
To the book |
|
|