אפילוג

332 לכתוב ולהוציא לאור למורה בהליכה על הברכיים . בבוקר שבת הוא היה מתפנה לשוחח עם תלמידיו, ואני אימצתי לעצמי מנהג לכרוע מולו בלשכתו ולהטריד אותו בייסורי הנפש שלי . "אני חולמת להיות סופרת", סיפרתי לו יום אחד . "ובכן, למה שלא תהיי סופרת ? " שאל אותי סנסאי . "כי אני לא מסוגלת לכתוב" . "למה לא ? " בתשובה לשאלתו פתחתי במונולוג ארוך ותיארתי לו בפרוטרוט את הפחדים שלי, החששות, הלבטים, חוסר הביטחון וההיסטוריה העגומה של ילדותי והתבגרותי . "זה מצער", אמר סנסאי והניד בראשו בעצב . "אתה חושב שיש לזה תרופה ? כלומר אם אתרגל המון מדיטציה במשך שנים ואגיע להארה, האם אהיה מסוגלת להגשים את החלום שלי ? " סנסאי הרהר בשאלתי . רגעים ארוכים שתקנו . לבסוף אורו פניו . "למה שלא תכתבי ? " הציע לי בשמחה . "כבר אמרתי לך, אני לא יכולה" . "פשוט תעשי את זה" . וכך היה . דבריו הבלתי מתקבלים על הדעת נהפכו באורח פלא למתקבלים על הדעת . מול חיוכו הבנתי באותו רגע את מה שלא ראיתי עד כה : אני כן יכולה . זמן קצר לאחר מכן התחלתי לכתוב סיפורים, ואז ספרים, ובכל יום שחולף אני אסירת תודה על כך שזכיתי לעשות את הדבר שמשמח אותי ומעניק לח...  To the book