דימויים

207 ארגז הנלות הספריםו הם נעשים מטבעות לשון שחוקות דוגמת "עובד כמו חמור" או "טיפש כמו נעל" . הבעיה בדימויים הנדושים והמוכרים היא שהם שקופים בעבורנו . הם כבר לא מציעים אינטראקצייה חדשה ומרגשת בין מילים, והם כבר לא פותחים בפנינו חלון למבט רענן על המציאות . בכתיבה ספרותית אנחנו מצפים ליותר מזה . אם אתם נעזרים בדימויים, השתמשו אך ורק בדימויים מקוריים . למה שהשפתיים של דן יהיו אדומות כמו שושנים אם הן יכולות להיות אדומות כמו רמזור אדום, כמו הכפתור האדום במזוודה הגרעינית של הנשיא, כמו ריבת פטל לוהטת שמתבשלת בסיר או כמו השטיח האדום בטקס האוסקר ? שימו לב שכל דימוי מאפיין אחרת את דן . אם שפתיו אדומות כמו רמזור אדום, זהו מסר של "עצור ! " אם הן אדומות כמו הכפתור במזוודה הגרעינית, הן משדרות מסר של סכנה למי שייגע בהן . אם הן אדומות כריבה, הן מן הסתם מתוקות . ואם הן אדומות כמו שטיח אדום, הן מעבירות מסר של פיתוי נוצץ והזמנה לקבלת פנים מפוארת . כך אומר אתגר קרת : אני אוהב מאוד דימויים . כשמלמדים אותך כתיבה אתה חושב שתפקיד הדימוי הוא להסביר משהו שכבר ברור לך מראש . למשל אם אתה אומר "אני רעב כמו זאב", אז...  To the book