ד. מגמות סותרות: מאמץ מדיני ופעילות צבאית במאבק עם הפלסטינים

של צה"ל בהסלמה בראשית האינתיפאדה הודחק מן התודעה הציבורית . הכוח הרב שהופעל כנגד הפלסטינים צמצם במידה רבה את הטרור, אבל הירידה במספר הפיגועים הושגה רק ב­ ,2004 לאחר שנפלו משני הצדדים קורבנות רבים, כאלף ישראלים ובארבעת אלפים פלסטינים, שלא לדבר על אלפי הפצועים, שחלקם נשארו נכים ופגועים . ההפעלה המסיבית של הכוח הישראלי החלישה מאוד את הרשות הפלסטינית ותרמה להתחזקות החמאס, שניצח בבחירות לפרלמנט הרשות הפלסטינית ב­ 2006 והרכיב את הממשלה . שתי ההנהגות, של ישראל ושל הפלסטינים, חטאו באי אמירת אמת לעמיהן ועסקו בעיקר בהטלת האשמה על הצד השני, בעוד הן אינן פועלות באפקטיביות להורדת להבות האלימות . הנרטיב הישראלי המקובל ­ בצמרת המדינית­ביטחונית ובקרב רוב הציבור­ היה שערפאת בא לכאן אחרי הסכם אוסלו במטרה לממש תוכנית רב­שלבית לחיסולה של ישראל . הוא שעמד מאחרי ההתפרצות של האינתיפאדה השנייה ופיגועי הטרור הקטלניים, וביכולתו היה לשלוט על גובה הלהבות . מבט שקול ומבוסס יותר על הסיטואציה, כפי שמצוי בספרס של דרוקר ושלח, מראה שאם כי ערפאת לא עשה הרבה לעצירת הפיגועים ולא נלחם בארגוני הטרור כפי שישראל דרשה ממנו, הו...  To the book