ג. פוליטיקה של זהויות ורב-תרבותיות

המשחק הדמוקרטיים, כמו כיבוד החוק, מאבדים את תוקפם במידה רבה . באין תרבות דומיננטית, יכולים להיווצר ולגדול מגזרים שאינם שותפימ לחובות ורוצים רק זכויות, כמו החרדים . זהו נטל שקשה לעמוד בו . חולשת המרכז מהווה מצב מסוכן למדינה השוכנת באזור שבו העוינות כלפיה עדיין קיימת, בין אם בגלוי ובין אם מתחת לפני השטח , . מדינה שזקוקה לתיקון רה­ מערכתי יסודי . סקטוריאליות ממוסדת לא מאפשרת זאת . פוליטיקה של זהויות חותרת לכאורה לשוויון בין קבוצות אתניות ותרבותיות באמצעות הדגשת והבלטת זהותן הייחודית והצגת תביעה לשוויון זכויות וחובות בינן לבין כל קבוצות התרבות האחרות במדינה . משוויון כזה נגזרת חלוקה שווה של משאבים חומריים, ארגוניים וסמליים, אבל האם יש בו כדי להביא לשוויון של ממש בין הקבוצות השונות ! לפוליטיקה של זהויות יש הצדקה כאשר קיימת אפליה ממוסדת של קבוצת אנשים על בסיס של גזע, דת, לאום, מגדר, נטייה מינית וכוי . אכן, שכיות מחסומי האפליה היא תנאי הכרחי להשגת שוויון חברתי מלא, אבל אין היא תנאי מספיק . בפועל, פוליטיקה של זהויות מקדמת שוויון בעיקר בתחום זכויות האזרח, ולא שוויון כלכלי­חברתי . המקרה של השחור...  To the book