|
|
השחיתות הפוליטית הייתה קיימת בתקופת שלטון מפא"י ומפלגת העבודה . ביטוייה העיקריים היו שימוש בכספים ציבוריים למטרות מפלגתיות, בעיקר בתקופת בחירות, ומינויים של אנשי מפלגה לתפקידים ציבוריים בראש ובראשונה עקב שייכותם המפלגתית . נוהגים אלה הוצדקו בנימוק שטובת המפלגה והה לטובת המדינה, והם היו במידה רבה מורשת של תקופת היישוב, שבה לא היו קיימים עקרונות ממלכתיים וקריטריונים חוקיים לשימוש בכספים למטרות מפלגתיות ולמינויים לתפקידים ציבוריים . היחס הסלחני באותה תקופה של השלטון כלפי שחיתות פוליטית ואישית של הפקידות בא לידי ביטוי באמירתו המפורסמת של אשכול מ ,1951 "לא תחסום שור בדישו" . בשנות השישים, גם בגלל ביקורת ציבורית גוברת על נורמות השלטון והפרוטקציוניזם של מפא"י, נעשה מאמץ לבסס שירות ציבורי על יסודות אוניברסליים של הישגיות, השכלה ומיומנויות, עם חובת מכרז וללא אפליה על רקע פוליטי . מאמץ זה הצליח בעיקר בדרגים הנמוכים והבינוניים של השירות הציבורי, ופחות מזה בדרגים הבכירים, שם נמשכו המינויים הפוליטיים . הפרדוקס הוא, כי דווקא פעולתה הנחרצת של ממשלת רבין הראשונה נגד גילויי השחיתות המפלגתית ) פרשת ידל...
To the book |
|
|