הדרום וירושלים הם במקומות הנמוכים ביותר בסולם הסוציואקונומי . הם גם מפסידים אוכלוסייה צעירה עקב מאזן הגירה פנימית שלילי ) יותר יוצאים מאשר נכנסים ( . אפשרויות התעסוקה הרבות והאיכותיות יותר במרכז הארץ מושכות לשם צעירים משכילים רבים על חשבון הנגב והגליל . הצפיפות הגוברת באזורים המטרופוליטניים, שהתכנון הממשלתי אינו מתמודד עמה כראוי, פוגעת בפיתוח הגליל והנגב ועומדת בניגוד ליעד הציוני ההיסטורי של פיזור האוכלוסיה . זה עשרות שנים נשבעות ממשלות ישראל אמונים לפריפריה : ישקיעו בה ויפתחו אותה כדי למשוך אליה אוכלוסייה רבה ואיכותית . בפועל, אמנם נעשה הרבה, אבל לא מספיק . הנגב, לדוגמה, שמוצג כמקום התגשמותו של חזון בןגוריון, עדיין מוזנח במידה רבה . האוכלוסייה בנגב מועטה, ענייה יותר ומשכילה פחות מהאוכלוסייה במרכז הארץ על אף שפועלת בה אוניברסיטת באר שבע המשגשגת . תוכניות לפיתוח הנגב והגליל יש בשפע, אבל עד כה הן התממשו במידה חלקית מאוד בגלל תפיסות שגויות, סחבת ביורוקרטית, קיצוצים והקפאות של תקציבים ) למרות החלטות הממשלה ( , ושמא גם בשל העדפת הפוליטיקאים את האזורים המאוכלסים עתירי הקולות . האמצעים שבהם...
To the book