|
|
אה, הרי איאפשר שלא להצטער על שצעדיה של ארצותהברית במשך שנתיים היו איטיים, נעדרו התמדה והיו בלתי יעילים . זאת ועוד : דווקא משעה שהושגה "הבנה אסטרטגית" 2 בין ישראל לארצותהברית, בשלהי ,1971 על קידום תהליך השלום ובכך נפרצה הדרך לפעילות דיפלומאטית, אחז את ארצותהברית שיתוקלמחצה שנמשך עד פרוץ המלחמה . כבר צויין שאף כי ישראל הודיעה על נכונותה להשתתף ב"שיחות הקירבה" ) proximity talks ( עם מצרים על הסדר התעלה ) 2 בפברואר 1972 ( , לא החלה ארצותהברית במהלכים, שסוכם עליהם בדצמבר עם גולדה מאיר . 3 הסיבה העיקרית לקפאון היתה שמצרים לא התיצבה לשיחות הקירבה . היא דיברה על שיחות אלה בזלזול גובר והכריזה במארס שהן שבקו חיים . קיסינג'ר המשיך בשיחותיו עם דוברינין, וגם אם החל לפקפק בחשיבותן, לא רצה להפסיקן מחשש להעכיר את אווירת הפיסגה במוסקבה ) סוף מאי 1972 ( . קיסינג'ר גילה התמדה במגעים עם הסוביטים . הוא המשיך בדיונים אתם על הסדר במזרחהתיכון, גם לאחר שגורשו ממצרים . על שאלתו הצודקת של רבין מדוע הוא עושה זאת, שהרי הסוביטים איבדו את השפעתם בקהיר, השיב קיסינג'ר כי "ביחסי המעצמות הכרחית הידברות" . 4 בשי...
To the book |
|
|