ישראל אוטיקר

מגלגל את דבריו לאט ובניחותא ובודק את הענין שבע בדיקות : "אדרבא, ערכו חשבון, מה המחיר של חפיסת שוקולדה ? נניח ­ 50 לירטות . במחנה שלנו 1500 נפשות, 1500 פעם 50 הרי זה 75,000 לירטות, סכום לא כל­כך ­ הרי הוא גדול, אך בכל זאת 'לא הולך ברגל' . ואותו איש שלכיסו יפול הסכום זוכה ב'מציאה כשרה'", מצטחק ר' זושא . "היכן הוועד ? הקאמיטעט, אונזערע פארזארגער ! לא רואים אותם בכלל", מתרתחים האנשים באחת החבורות, "ולמה השליחים מארץ­ישראל שותקים ? " תפסו באחד המקומות את הלפרין, מזכיר הוועד . הלפרין, בחור כבן שלושים, איש ליטא, מקשיב תמיד ועונה בסבר­פנים יפות . בדרך­כלל הוא בין אנשי הוועד היחידים שנודעת אליהם חיבה . ­ אלוהים יודע מה קרה "יהודים", פתח הלפרין, "מה הצעקות ? חשבתי במחנה ! שמעתי כבר, שמעתי", משסע הוא את המתכוננים לספר, "חפיסת שוקולדה ! ענין גדול לענות בו, באמת כדאי להפוך עולמות ! " "ענין לא גדול, אתה אומר ! כן, כך אתם נותנים שיטילו שופכין על ראשיכם ! זה מתחיל בענין לא גדול ומסתיים בענינים מאד גדולים . ואדרבא, תגיד, למה ירוויחו האנטישמים האלה על חשבוננו ? וכי מצווה היא לתת להם לזכות ? גם אתה, הלפר...  To the book