הניה בר

העין והמחשבה לא היו פנויים לקליטת דברים יפים, ובפרט כשהציבור שבו פגשנו לא השתחרר עדיין מהדיכאון של ימי המלחמה והשואה . בקיבוצי דרור היו בעיקר אנשים צעירים שהמבוגר ביותר ביניהם היה בן 35 . סיפורי המלחמה של אותם חברים שהיו ילדים ברובם ונותרו ללא משפחות, הזוועות של עצם המלחמה, של מחנות ריכוז או מרחבי רוסיה, דרכם עד איטליה, הצלו בהרבה על הכרת האדם כפי שהוא ועל גישתו לחיים . רק אחרי היכרות הרבה יותר מעמיקה, אותן הפגישות הרבות עד לשעות הקטנות של הלילה, הטיפול בכל אחד לחוד בבעיותיו הנפשיות והמעשיות, הם שיצרו את הקירבה ויצרו קשר שהביא למחשבה משותפת על עתיד מוגדר בהתישבות בא ^ ובהליכה לקיבוץ . המבצע הראשון שלי היה הכנת ליל הסדר בקיבוץ חנה סנש בסוריאנו, זה המסר הראשון ברוח ישראלית שיכולתי להביאו, לא היתה בינינו שפה משותפת, חלק מהאנשים לא ידעו יידיש ובינם לבין עצמם תרגמו מהונגריה ליידיש ומיידיש להונגריה וכך הסתדרנו . הזמנו לסדר את כל נכבדי העיירה סוריאנו, הם נהנו מאד מהיין הישראלי שהביאו לנו במיוחד לליל הסדר מהארץ . לאחר שנים שמעתי מחברי פרוד הוותיקים, שאחד הזכרונות היפים היה ליל הסדר הראשון שחגג...  To the book