רות אלון

את כל רגשות האהבה, שלהם היו מסוגלים העניקו לשליחים מהארץ . הכמיהה לארץ הסעירה את דמיונם . התחלתי להתמסר לפעולה חינוכית בכיתות להוראת עברית . אני עצמי למדתי בינתיים יידיש . זוכרת אני את סדר הפסח שניסיתי לתת לו צביון קיבוצי . ואכן החג היה יפה ומרגש . התיסכול היחידי היה בכך שדיוקן משה ובני ישראל שקישטו את הקירות צוירו בידי אחד הפועלים הגרמנים שהיה לו כשרון­מה באיור וכל הפרצופים נראו אריים בתכלית . . . יציאת הילדים לעליה תוכננה על­ידי הבריחה ורוב הילדים עלו בעליה ב' . ההכנות לעזיבת המחנה התנהלו בסודיות רבה והילדים, שהיו רגילים בחיי מחתרת, היו שותפים לסוד . המשלוח הראשון הגדול בוצע באחד הלילות בחצות . בשקט ובמשמעת מופתית נפרדו הילדים הנרגשים מאיתנו הנשארים ועלו למשאיות כשבידיהם רכושם הדל . קשה לתאר את רגשות המועקה שליוו אותנו בעת הדיונים בהם היינו צריכים לחרוץ את גורל היוצאים והנשארים . זכורני שבאותו משלוח גדול נתברר לפתע כי נשארו מספר מקומות פנויים נוספים והיה עלי להחליט בו במקום מי מהילדים הנותרים יצורף . כאשר הערנו את הנבחרים הם קפצו בשקט מהמיטות, ואפופי שינה התלבשו במהירות ולא נותר בידי...  To the book