משה כספי

הם הבינו שהחיים במסגרת הקיימת מחייבים אותם גם מבחינה חברתית, אבל שאיפתם העיקרית היתה לעלות לארץ, והחיים במחנה נחשבו רק לתקופת מעבר, עד שיגיע תורם לעליה . הם ידעו שבמסגרת של קיבוץ יש סיכויים לעלות מהר יותר מאשר במסגרת הכללית של המחנה . ההוצאה מן הקיבוץ נחשבה לעונש כבד . מי שהוצא אבד לו הסיכוי לעליה יותר מהירה . מדיניות העליה במרכז התנועות היתה מיוסדת על הוותק של הקיבוץ . השתדלו גם לא לפרק קיבוץ, במקרה ובקיבוץ היו עשרים עד שלושים איש, היתה מגמה שכולם יעלו יחד . יוצאים מהכלל הזה היו הקשישים, או נשים בהריון, או אנשים חולים, לגבי כל אלה היו סידורי עליה שונים . עיקר עבודתו של השליח היתה להכין את הקיבוץ ליציאתו לעליה כגוף מאורגן וכן לעבור את השהות במחנה בצורה תרבותית . השתדלנו במקומות שהדבר ניתן לתת גם מהווי ארץ­ישראל על­ידי לימוד שיר מארץ­ישראל ולימוד עברית . בכל קיבוץ נמצאו אחד או שניים שידעו עברית . אני רוצה לציין שברוב המקומות תנאי החיים היו ברמה סבירה . בכניסה למחנה היתה משטרת­המחנה בודקת את כל הנכנסים . היתה לי תעודה של פליט ותעודה מטעם "נוער­יהודי­גרמניה" כאישור שאני בא כוחם . השתדלתי ...  To the book