צביה להר

כבר בני שלושים . הם היו מאד מיואשים בבואם להכשרה, כאן התעודדו והתחילו שוב להאמין באפשרות לעליתם . פיהם מלא תשבחות לחיילים הארץ­ישראליים שעזרו להם בהקמת ההכשרות . חלקם עובדים בבתי חרושת מקומיים וחלקם במקום ההכשרה, כלומר ­ בים . השאר עובדים בחקלאות . לרשותם שטח אדמה שהם מעבדים אותו במח רב . הם לומדים בשקידה עברית וחיים בציפיה מתמדת לעליתם הקרובה . אתמול ביליתי בחברת מלוין ישראל וחיים אופק, שני חברי גבעת­ברנר ולויטה מעין חרוד . הם מנהלים מאבק קשה תוך עבודתם במסגרת הסוכנות . עליהם לשכנע את הממונים ששליחי הקיבוץ קיימים שם בזכות עצמם ועומדים לעשות את כל שביכולתם למען עלית הקבוצות המאורגנות של החלק ארצה . נפגשתי עם נוער יהודי צרפתי מאורגן . קשה להבין כמה מעט למדו מן המלחמה הזו, אבותיהם לא לימדו אותם דבר . הקו הכללי של רוב היהודים הצרפתים הוא להתבולל עד כדי כך, שבניהם לא ידעו כי אבותיהם היו יהודים . לעומתם יש עוד כמה יהודים שמוכנים לעזור לעניננו . גויים רבים בצרפת הסתירו יהודים תוך סכנת נפשות ועזרו להם במזון ובכסף . העם הזה אדיב מאד, אבל דומני, כי לא היה מצטער אילו כולנו היינו עוזבים מחר את צר...  To the book