זאב אוטיץ

תעיד עובדה שלא רק העליה ארצה היתה למסע הרפתקאות מסוכן ורב תלאות, אף היציאה מהארץ ליעדי השליחות היתה לגבי רובנו מחתרתית, מסובכת וכרוכה בסיכון . וכך נקבע שאצא כנוסע סמוי באחת האניות המפליגות לאירופה . במשך ימים רבים ישבתי בבית קפה קטן באיזור הנמל בחיפה וחיכיתי להזדמנות להפליג לאירופה . ניסיתי להפיג את המתח והשיעמום על ידי קריאה ואולי לא היה זה מקרי שקראתי בספר "חנה סנש" שיצא לאור זמן קצר לפני­כן . יום אחד הגיע איש הקשר של ועדת חוץ­לארץ ובשורה בפיו; יש אניה המפליגה לאיטליה ולצרפת ואחד מנוסעיה יהיה גד לסקר מיגור איש פלי"ם והוא יעזור לי בסידורים . הוא שאל אותי, אם אני מוכן להסתכן . במידת מה היה זה אולי, בהשפעת הספר בו הייתי שקוע, והקושי בהמשך ההמתנה, שהביאנו לענות בחיוב ללא היסוס, רק בקשתי להיפרד מרעייתי שהיתה אותה שעה בקרית חיים, בה שכנה אז קבוצת "החותרים" . "התקשר מהר, אבל אין לי בטחון שהיא תספיק לראות אותך, לרשותנו מספר דקות" . האיץ בי חברי . יצאנו בכיוון לנמל . כשהגענו לבנין המשכיר המרכזי מול שער הנמל, פגשנו את צימרמן, איש הסוכנות וגם פעיל ההגנה בנמל חיפה . משכו אותי לפתח הבית, שם דחפו ...  To the book