אלכסנדר סנד

שלמדתי לזייף מאנשי התנועה, לפני שפיתחתי שיטות משלי . זכורה לי מאותה הליכה ראשונה, נקודת­המעבר מצ'כיה לפולין, נאחוד שמה, שם, בגבול ממש, נפגשתי שוב עם ציזלינג . חששתי קצת להיפגש איתו, כי הוא הלא קבע, שאני צריך לצאת היישר לאוסטריה . הפגישה הזאת זכורה לי בגלל דמותו של ציזלינג, שהיה מלווה על ידי צבי נצר, שכינויו ­ אלכסנדר . היתה בדמותו של ציזלינג אז, על רקע דמויות הפליטים שעברו בזרם גדול דרומה, בכיוון לווינה ­ איזו מהות מיוחדת, איזה מראה מיוחד, מין רחבות, הייתי אומר אפילו משהו נסיכי כמעט, המעניק שלווה, בטחון ואורך­רוח, משהו מן היציבות הארץ­ישראלית שבאה לפקוד את העם היהודי הנודד בדרכים . היססתי אם לגשת אליו, שהרי עשיתי דבר בניגוד להוראותיו, אך מובן שניגשתי . ציזלינג ידע מה "פשעי" אבל לא אמר דבר, הוא נסע דרומה, בדרכים הרשמיות, ואילו פני היו צפונה, לגנוב את הגבול לפולין . לא היה בידי שום נייר, שום תעודה . כאמור, הדרכון נשאר בפראג, בלשכה . הכניסה לפולין, השפה הפולנית, הנופים המוכרים ­ דומני שכל זה היה נחוץ לי מאד, כדי שיקום בי הכוח להתחיל ולעמוד בשליחות . הנסיעות בפולין היו באותה תקופה מסוכנות ...  To the book