אורי ינאי (ינובסקי)

­ חשודה, נעלמנו מיד מן האופק . וכל הזמן שטה האניה הרעועה לא רחוק מהחוף, משום פגיעותה . אחרי טלטולים הגענו לדרום איטליה לסביבת בארי, חוף קטן ונידח . הספינה נעצרה כ­ 30 ­ 40 מטר מהחוף . מן החוף קפצו כמה בחורים ונשאו אותנו ליבשה . בצד עמד אוטו צבאי של הבריגדה ולקח אותנו למחנה, למקום ריכוז המעפילים, שעמדו לעלות באותה אניה לארץ . במחנה לא גילינו את העובדה שאנו שליחים . הופענו כעולים שעומדים לעלות בעוד יום­יומיים . זו היתה למעשה, פגישתנו הראשונה עם ניצולי השואה . הרגשתנו היתה קשה . ראית לפניך אנשים שהיית רוצה לדברעמהם אך אתה חייב להסתיר את זהותך האמיתית . זכורני, ליל שבת במחנה הזה : קבלת שבת, קטעי קריאה ושירה משיריהגיטאות והפרטיזנים . זה הסעיר את רוחנו . ישבנו שפופים באחד הצריפים, נרות דלקו . קראו ושרו משירי השואה, שהיו לי, אז, חדשים . במחנה הזה פגשתי בחור צעיר מעיירתי, הוא לא הכירני, אבל אני הכרתי אותו . לפני הפרידה מהמחנה בטרם עלינו על המשאית הצבאית לצפון איטליה, הספקתי עוד לגשת אליו, להזדהות לפניו ולשאול אותו על גורלם של חברי לכיתה בבית­ הספר בעיירה ועל אנשי העיירה בכללם . בשיחה חטופה זו ...  To the book