ראשיתה של הפזורה הספרדית וראשיתה של התפיסה הלאומית היהודית לאחר הגירוש

16 יוסף דן האידיאולוגיה המכוונת את החברה ומצביעה על התכלית שלמענה על האדם לפעול בכל מעשיו . האידיאולוגיות הדתיות שפיתחה היהדות במשך ימי הביניים שונות היו זו מזו, ­ יחסים אך תשתית רעיונית אחת משותפת להן : יחסי האדם מישראל עם אלוהיו אישיים הם, והתכלית העליונה של חיי הדת היא תכלית אינדיווידואלית . השלמות אליה חותר האדם בכל מערכת מעשיו ומחשבותיו היא שלמותו של היחיד, ובהשגת שלמות זו ) המוגדרת בצורות שונות ואף מנוגדות ( , הוא מגיע לכלל הישג אישי שבהתקרבות לאל, ושכרו ­ שכר אישי הוא, הנמדד לפי הישגיו . ימי הביניים היהודיים שלפני גירוש ספרד מאופיינים על­ידי הדגשת היסוד האישי שביחסי האדם והאל, והדגשה זו, מטבע הדברים, יש בה משום החלשה ומיעוט הדמות של היסוד הלאומי . שלוש הן האידיאולוגיות העיקריות שפרחו ביהדות בין המאה הי' למאה הט"ו . האחת התפתחה בעיקר בתחום התרבות המוסלמי, והגיעה לשיאה בספרד במאה הי"ב, היא הפילוסופיה הרציונאליסטית . השנייה התפתחה בעיקר בספרד ובפרובאנס תחת שלטון הנוצרים משלהי המאה הי"ב, היא הקבלה . השלישית התגבשה בארצות הריינוס במאה הי"ב, היא תורת המוסר והסוד של חסידי אשכנז . שתי ה...  To the book