מלחמת יום הכיפורים והשואה: סיפורים מתגרים ומתגרדים

4 גדעון אביטל-אפשטיין אידאולוגי של מדינת ישראל, היא בגידה בקרבנות . זהו ניסוח חריף ואולי לא הוגן ולפיו השואה היא קודם כול אינסטרומנטלית . ובפרפרזה שלי : מחוילת ומחללת . אנסה להראות כאן כי בסיפורה של מלחמת יום הכיפורים תודעת השואה ממלאת תפקיד מורכב יותר . במאמר זה אשתדל להדגים זיקה, צימוד ומִתאם בין סיפור השואה לסיפורה של מלחמת יום הכיפורים בזיכרון הישראלי, בשלושה מובנים עיקריים . האחד נוגע לדימויה של השואה כנקודת ייחוס וכ״בנק״ חד-סטרי של דימויי זוועה, מצוקה וסכנת כיליון, גם בפן האישי וגם בפן הקולקטיבי . המובן השני מצוי בתופעה של עיכוב ניכר בייצור תגובה חברתית-תרבותית לאירוע והצורך בתקופת דגירה ממושכת . ממשק שלישי בין השואה למלחמת יום הכיפורים הוא המעמד המשותף, הבלתי מעורער, כטראומה קולקטיבית, בלי להשוות היבטים ולטעון לסימטריה כמובן . נוכחות השואה בסיפור המלחמה שהתחוללה 8 שנים לאחר סיומה היא כה ניכרת וכה חיונית לעיצובו והבנייתו, עד כי השמטתה יוצרת בו חלל בלתי נסבל, עד כדי עיוות . בהמשך ניווכח כי ייצוגי השואה לצד ציון תכוף של שמה המפורש הם חלק מהותי, בלתי נפרד בדימויה של מלחמת יום הכיפור...  To the book