|
|
106 פרק חמישי לא יכולתי אפוא שלא לחשוב על הגן שלנו בהקשר הזה וכיצד הוא, למעשה, מגיע מ"תרבות אחרת" . בתרבות שלנו דאגנו כל כך לנסות ולטפל בכל מחדל פוטנציאלי אפשרי, עד שלא שמנו לב לכך שהמסר שאנחנו מעבירים לילדים הוא, "כבר דאגנו לכול, אפשר להירדם" ; אין צורך להתכוון ולהיות נוכח באמת . הרי אין סיבה שהילד יסתכל היכן הוא דורך אם אנחנו כבר דאגנו מראש שכל המרצפות תהיינה ישרות . ופתאום, כשאנחנו יוצאים עם הילדים החוצה, אחרי שהם בילו את רוב זמנם במקומות סגורים, שבהם כל פינה עוגלה בשבילם כדי להימנע מסכנה אפשרית, הם יוצאים החוצה ולא יודעים כיצד לנהוג . במצב הזה של חוסר תשומת לב, הם אינם ערים לסכנות האורבות להם במקום שבו הקרקע אינה מיושרת, והאפשרות להיפצע גדלה בהרבה . הם אינם יודעים דבר על סוג הנוכחות המתבקשת מהם כשהם פונים לעשות משהו שיש בו אלמנט של סכנה . וברוב המקרים הם אינם יודעים אפילו כיצד לזהות סכנה . לא פעם עולות בי מחשבות על ל"ג בעומר, חג המדורות, אחד החגים המפחידים בעיניי בדיוק מסיבה זו . האש בחג הזה היא אטרקציה, וכמו כל אטרקציה היא באה עם ריגוש, שמביא, בתורו, גם אנרגיה של השתוללות . בשם הא...
To the book |
|
|