אמון — על האפשרות לפגיעות ולשיח הדדי עם המרחב 85 הרגעים האלה שלפני תחילת הפעילות בגן הם זמנים קריטיים, ופעמים רבות הרגשתי כי ההתכוונות שאגיע אִתה בעקבותיהם, תשפיע על היום עצמו ברמות שונות . התדר שהיום יתנהל בו, היכולת להגיע ליום קצת יותר גמיש, קליל, רגוע, היו תלויים הרבה פעמים, מבחינתי, באם הצלחתי לקחת לעצמי כמה דקות לפני תחילת היום, או לא . אבל היה שם משהו נוסף, ברגעים האלה . הייתה שם האפשרות להיות לרגע אחד, לפני שמתחיל היום, על דרישותיו ותביעותיו, באיזשהו שיח עם המרחב ; האפשרות להיות בשיח מחובר, אינטימי, עם המרחב, לבקש ממנו דברים ולהגיד לו דברים . למשל, בכל הקשור לבטיחות, האפשרות לשיח הייתה מאוד פשוטה וברורה . לעתים קרובות הייתי יושב ומדמיין שאני מעלה בועה אנרגטית מעל כל מרחב הגבולות של הילדים בחורשה, ומבקש מהחורשה ומהעצים, מהצמחים ומבעלי החיים, לעזור לנו לשמור על הילדים . האמירה שלי בפני המרחב ( או אלוהים, או היקום, או כל מילה אחרת שמתיישבת לכם ) הייתה פשוטה מאוד, והסתכמה בכך שאני מבקש להביא לכאן את הילדים מתוך רצון לעשות טוב בעולם . הרצון שלי הוא לחבר את הילדים למרחב הזה כי הוא חי,...
To the book