וינה וברלין

מהגהי נ 1ם . באותו זמן החלטנו במרכז "החלוץ" בברלין ) עבדתי אז במחלקת העלייה ( , לשלוח אותי לווינה ולראות במקום מה קורה . חשבו אז באוסטריה שהגאולה תבוא בעצם מגרמניה, Altreich­nn . היו שני מושגים מיסטיים כמעט : אחד ­ הכשרה בגרמניה, ז"א הכנה לקראת העלייה, בקיבוצי הכשרה שהיו קיימים כבר מזמן; והמושג השני ­ לברוח בגבול אחר, אולי בגבול הבלגי . בינתיים נסגר עוד גבול אחד, הגבול הציכוסלובקי . הגבול שימש ל"בריחה" במצבי חירום ליחידים, לא בהמונים, להסתננות . אני עבדתי אז בלייפציג, בתור אחראי מטעם "החלוץ" בעיר ובגרמניה התיכונה . לפעמים קראו לי מברלין, ממרכז "החלוץ" : "חנן, החבר פלוני אלמוני חולה, תעשה משהו ! " הבנתי ופעלתי, זח היה תהליך שחזר על עצמו, קניתי תרמיל גב וציוד אחר בבית מסחר יהודי ידוע, ויצאתי איתו דרך קמניץ אל הגבול הציבי, ויזנטאל או הרי הסודטים . כל הדברים האלה היו די נוחים . לא תמיד היה החבר שהצטרכתי להבריחו מתאים לדרך כזאת; היו קשיים . בצד השני קיבל את "המסתנן" חיים הופמן ) חיים יחיל ( , שהיה אז בפראג ראש "החלוץ" בציכוסלובקיה . הוא לא תמיד התלהב מהבעיות שהוספתי לו, והרי תמיד היו בעיות ...  To the book