|
|
מטה לחמם של אותם מיהודי גרמניה, שהפרנסה עדיין הייתה מצויה להם . בשנים הללו גברה מאוד התחושה כי אין מוצא, במיוחד לאחר שארץישראל, שהייתה נתונה בסד מדיניות ממשלת המנדט, חדלה להיות תקווה למפלט . משה שפיצר, אז מראשי הוצאת שוקן, כתב ב 1937 אל בובר בירושלים : "אני יודע, כי בא הקץ" . 1 אווירת היאוש נתנה אותותיה גם בפעולות תנועות הנוער,2 ודומה כי דבר לא ייטיב להמחיש את הלך הרוח שנשתרר, מן העובדה, כי בסתיו ,1938 סמוך מאוד לפרעות נובמבר, הכריזו הקרן הקיימת לישראל, התאחדות ציוני גרמניה, קהילת ברלין ו"הנציגות הארצית של היהודים בגרמניה", על הרשמה ב"ספר הזיכרון" בירושלים, שהכנסותיה יהיו קודש להקמת יישוב בארץישראל, שייקרא "תל זיכרון" וינציח את יהדות גרמניה . 3 יישוב זה לא קם מעולם . אחוזי הלם ודיכאון אך כל זה אינו דומה למצב הרוח שנשתרר לאחר פרעות נובמבר . "יהדות גרמניה אחוזת הלם", מסכם גיאורג לנדואר רשמיו מביקור בברלין, "הם חוששים שלא תבוא כל עזרה" . 4 "מצב רוח נורא" מצא ארתור רופין בברלין עוד באמצע פברואר ,1939 "רבים עוד לא התאוששו והם עדיין במנוסה בתוך גרמניה . הדיכאון לא ניתן לתיאור . אין הם יוד...
To the book |
|
|