בדרכי גולה

מקובלים עד למאוד . מושג ה"מחנה" מצטייר בעינינו כפי שהוא נגלה לשליח הארצישראלי הראשון ­ החייל העברי ­ אשר נפגש עם הגולה השבויה בעודנה נבוכה, רעבה, עקרה, נעדרת ילדים ומשפחה . אותם הימים היה הצורך הראשוני בהגשת לחם, בהושטת יד סומכת על­מנת שאדם יוכל לעמוד על רגליו . ברם המציאות בגולה משתנית מהקצה אל הקצה . דמות הגולה עתה היא אחרת לגמרי מזו שאותה פגשה השליחות הארץ­ישראלית החיילית . החיים החמר­ יים ­ הבגד, האוכל, השיכון ­ הם לרבים מאוד טובים יותר במקומות שמשם יוצאים, מאשר במקומות שאליהם אנחנו קוראים ולשם אנחנו מביאים את האנשים . הרעב, הסבל החמרי ­ הם מנת­חלקם של מעטים עכשיו במציאות היהודית בגולה . אין להתעלם, כמובן, ממציאות הסבל החמרי, אשר עתים הוא מגיע למצוקה איומה, רעב, קור . כזה היה גורלם של רבבות באוסטריה בדרך מעברם מפולין, ובמידה ידועה כזה הנהו עד היום . וכן, באופן חלקי, במקומות אחרים . וכבאוסטריה, כן גם בשאר הארצות, לא תמיד אנו מחישים את עזרתנו לפי הצורך והיכולת בזמנה . אולם נקודת­התורפה איננה המצוקה החמרית דווקא . ברוב המחנות האנשים שבעים ומלובשים ואינם זקוקים עתה לעזרה החמרית הרגילה,...  To the book