עם האמבולאנסים לטהראן

ביקרנו בבתי­קפה שלה ונפגשנו עם אנשים ­ ולא הטילו עלינו אימה . ולא זו בלבד אלא הדגישו והבליטו יחס של אדיבות, של ידידות . היינו צריכים לשיחות­טלפוניות ­ ובית­המשטרה הפך להיות למפקדה שלנו, למשרדנו, אשר ממנו התקשרנו . נפגשנו עם פקידות העיירה הזאת, עם סוחרים ועם אנשי בית­המלון ­ בבל מקום אדיבות ויחס מודגש של רצון כי נצא משם בהרגשה טובה . וכל זה ­ לא על מנת לקבל פרס . אירע גם שהוזמנו לארוחה, מבלי לדעת כלל שהיא לא על חשבוננו, ועמדו עלינו לשרתנו . כן הוגשה לנו עזרה בהוראות הדרך ע"י שוטרים ואזרחים ללא כל תגמול . ומשאני עומד בפרשת השממה, אומר מלים מספר לא רק על עבר­הירדן, המדבר הקרוב לארץ, כי אם על ארץ עצמאית, נושבת ­ על עיראק, אשר היכולת המבורכת העצומה השפונה בה, כאשר אין אולי בשום פינה מפינות ארץ­ישראל ­ מוזנחת ומבוזבזת לאין שיעור . ארץ נהרות זו ­ נהרותיה נושאים במקרים רבים קללה תחת ברכה . שפע המים, שאפשר לאצרם בתעלות ולהשקות בהם שטחי אדמה גדולים, להפוך שממה לאדמה פוריה, שטחים עצומים אלה שהיו יכולים לקלוט מיליוני אנשים ­ מתבזבזים ללא כל הסדר . הישוב דליל ודל, ובמםכנות יאכל לחם . העוני מנוון, ו...  To the book