שער שני: בהכשרה המגויסת ובהיאחזות

את בגדי השבת שלי, את "שמלת השבת של חנה'לה", נעלתי את נעלי הקרוקודיל ­ ונסעתי לביקור בגבעת­השלושה . רק הגעתי לשם ולפני עולם אחר : גרים באוהלים, אווירה עליזה, בחורים מקסימים כאלה . את יודעת ? ­ אף פעם לא הייתי בקירבת בחורים . ראיתי אותם רק מבעד החלון, והנה פתאום בחורים מדברים אלי, מזמינים אותי לרקוד "הורה" . הדבר התחיל "לעבוד עלי" . נשביתי בקסם החיים האלה . אבל, איך להגיע לגבעת­השלושה ? קיבוץ ­ נשמע בסביבה שלי משהו כמו כנסיה, כמו מנזר, משונה כזה . אז איך להתחיל, איך לנסות ? ושוב באתי לביקור . "התפלחתי" . היה חופש גדול והפיקוח על תנועותי בבית היה פחות חמור . פגשתי את חברתי עובדת בבית­תינוקות, משהו מעולם אחר, שובה לב . באותו "חופש גדול" החליטו בבית ששנתיים שלמדתי בתיכון מספיקות לי, התכוונו לשלוח אותי ל"בית יעקב", מוסד דתי שבו מכשירים בנות להוראה . מוסד סופר דתי . כשדיברו איתי על זה אמרתי : אני רוצה לנסוע לקיבוץ ! ­ מה זה קיבוץ ? שאלו . ­ בקיבוץ עובדים ולומדים . ובבית עונים : את לא נוסעת לשום קיבוץ, את נוסעת ל"בית­יעקב" . ארזתי מזוודה : שתי שמלות וחצי, נעלי הקרוקודיל ­ שום בגדים שמתאימים לק...  To the book