התחלת ההתערבות בקהילה

תהליר העבודה עם הקבוצה, זה של 'הצטרפות', היה ארוך וקשה . חשדנות, סגירות והכחשה, התעוררו בכל פעם טהעלו בקבוצה נושאים 'רגישים' . מנגנונים אלה בלטו לא רק בהתייחסות אלינו, כגורמים זרים, אלא גם ביו חברי הקבוצה לביו עצמם, דבר שלא איפשר בתחילה זרימה טל שיחה ודיון חופשי, או כל בטוי רגשי . בשלבים מאוחרים יותר, ראינו תהליר דומה במפגש כיו הקבוצה לקהילה הרחבה . הקבוצה הרגישה מבודדת, מואשמת ודחוייה, ללא אפשרות של דו­שיח פתוח, כשהמסר שהקבוצה מנסה להעביר מעורר חרדה, זלזול והתנגדות . בפגישות הקבועות של הקבוצה איתנו, בתקופה זו, ניסינו לתת תמיכה רגשית רבה לחברי הקבוצה, ולחזק אותם בכדי לא לטגת חזרה לעמדות המוכרות . העובדה שנוצרה קבוצה תומכת, מטמעותית מאד, איפשרה לחברים להמשיך בתהליך, למרות הלחץ החיצוני, והספקות האישיים טעלו טוב וטוב . גם לנו כמנחים היה קוטי רב להכיל את ההתנגדות והכעס, טהועברו אלינו מו הקהילה ובעלי התפקידים דרך הקבוצה . הרגשנו בידוד וניכור, כאילו התהליך אינו משמעותי לכלל, ומתייחסים אליו כאל דינמיקה קבוצתית שבאה לטפל בחברי הקבוצה כיחידים . גם אצלנו התעוררו ספקות רבים ביחס לתוצאות האפשריות ...  To the book