|
|
המפנה חל עם חיסול הוורקדורפ במרס 1941 ומעצר 300 צעירים יהודים חודשיים לאחר מכן, בהם 65 חברי ההכשרות . בבת אחת החלו החלוצים להבין שהמצב טומן בחובו סכנת נפשות . הרגשה זאת, שהיתה בתחילה עמומה, הלכה והתחדדה במהלך אותה שנה עקב מעצרים נוספים, עקב חיסול מרכז ההכשרה בפראנקר ובעיקר עקב קבלת הודעות על מותם של כל החברים העצורים . דבר זה לא מנע אמנם את המשך הפעילות והתפקוד של התנועה חברי "המרכז" וחבר פעיליו עשו כל מאמץ לקיים את הפעילות החינוכית, הלימודית והחברתית גם בתנאים אלה; אבל לצד פעילות זאת פשטה גם הרגשה של הימצאות במלכודת ללא יכולת להיחלץ, וזו גרמה להתרופפות הרוח . רוב הציבור הגיב בהעמקת הקשר החברתי, בהיצמדות אל המשפחה המורחבת, שממנה שאבו את העידוד להמשיך ולעמוד במצב הקשה . מיעוט, בעיקר מאלה שזה מקרוב באו אל התנועה בכורח הנסיבות וקשריהם איתה היו רופפים מלכתחילה, ניסו עתה לפרוק את עולה ולהתיר את הקשר עימה . יחד עם זאת עבר על רובם מעין שיתוק, מלווה בהתעלמות מדעת מן המציאות ומן הצפוי או העלול להתרחש, וזה לא פסח גם על החברים המובילים . באביב ,1942 כאשר הגזירות האחרונות לקראת הגירושים ניתכו ...
To the book |
|
|