ה. חברות וכבוד

לא אתפלל . . . האם הכל ביהדות אנו ממלאים . . . ? ובכלל דעתי שילד אסור להכריח לעשות דברים שהוא מתנגד . . . " 83 גדעון אינו מוכן לקיים טקס בר מצווה יהודי מסורתי, ומרים אינה רוצה לכפות עליו את רצונה . את ה"אני מאמין" החינוכי שלה היא פורשת במכתבה ליוסף : "מוטב שילדי לא יסכימו לי מאשר יסכימו מתוך סמרטוטיות, אני חושבת שאשתדל להיות לילדי לא רק אם כי אם חברה, אני רוצה שהם יהיו גלויים לפני וגם אני לפניהם . איני רוצה שהילדים ירגישו בי את היד החזקה שלהם, אני אשתדל להקנות להם את שאיפותי, אבל הם לא מחויבים לקבלם . . . " 84 מרים תופסת את האימהות שלה כמחנכת, מעצבת ומדריכה, בדרך של הבנה, הסבר ושכנוע, ולא בכפייה או הכרח . היא רוצה ביחסי חברות וידידות עם ילדיה, מערכת יחסים שלא הכירה בבית הוריה ושיש לראותה במכלול מערכת היחסים בין הורים לילדים בקבוצה . היא האמינה ב"חינוך לנער על פי דרכו" . 85 היא אף מבקשת מיוסף כי יקרא חלקים ממכתבה לפני הקבוצה ויבהיר לכולם כי זו התייחסותה לילדיה : " . . . תקרא לכולם מה שנחוץ, בכל אופן דעתי זו בנוגע לגדעון אני רוצה להביעה לפני כולם וזהו יחסי לילדי . אם ילד רוצה איזה דבר ממ...  To the book