מה שהיה בוועידת הלסינקי

היפים לימי מלחמה" . ­ "ברור שאפשר להגיע לידי הבנה הדדית אם אף צד לא ינסה להעמיד לזולתו תנאים, ואם שני הצדדים ינסו ביושר למצוא פתרון המקובל על הכל"; ­ "הטענה ש נ א ו מ י ם מלחמתיים עשויים להניע את נציגי ארבע המעצמות, כי יתיישבו לשולחן עגול, היא טענה מגוחכת . בשעה שאתה שומע את הנאומים האלה, נזכר אתה בלי­משים במימרתו האירונית של סארטר, המפליאה למצות את מדיניות­הכוח : כל האמצעים כשרים כדי לקיים את השלום ­ לרבות המלחמה . . . " ­ "כולנו קראנו בהתלהבות את הדינים וחשבונות על ועידת ב א נ ד ו נ ג . אנו יודעים איזו תרומה לשלום תרמו המדינות האסייתיות . אין ספק, כי העקרונות, שנתבשרו על­ידי ציו­אן­ליי ונהרו, יעטירו את קורות המאה הזאת . ברצוני להציג שאלה לפני נציגי המדינות האירופיות, הלוקחים חלק באספתנו החשובה : האם אנחנו, האירופים, איננו מסוגלים להגיע לידי הבנה הדדית כמז נציגי מדינות אסיה ? מה מעכב בעדנו ? המשטרים הסוציאליים השונים, ההשקפות השונות ? הרי ראינו כי נציגי סין הגיעו לידי הבנה עם נציגי פאקיסטן והפיליפינים, ונציגי ויאטנאם עם נציגי לאוס . האפשר שמועטת אהבתנו לאירופה ? לא, אני אינני מאמין בכ...  To the book