פרק ד: ממדים של אי–שוויון

132 אי של שוויון שמות איך תקרא לזה, בשביל שמשרד החינוך לא יקרא לך לבירור . אז זה מאוד בולט איפה ה [ . . . ] מה מותר ומה אסור [ . . . ] אני אומרת את זה אפילו במובן שהיו הילדים היותר גדולים שהיו מגיעים באזור ציון יום הנכבה ויום הזיכרון עם הכאפייה בתור מין מקום של זהות, אתה יודע מה היה קורה ? ! לא, זה היה יוצר מתח עם היהודים . אז איזה מין שוויון זה ? גילה מתארת מצב שבו על אף השימוש באסטרטגיות האמורות להבטיח שוויון, הדומיננטיות היהודית בולטת ויום הזיכרון מצוין באופן טבעי, ואילו ליום הנכבה צריך להמציא שמות המסתירים את מהותו . כוחה של קבוצת הרוב היהודית בולט ומעצב את המרחב המשותף . וכך מתארת זאת גם עופרה : אנחנו עושים המון – המון עבודה לעניין הזה של ליצור קבוצות מעורבות ולייצר מכנים משותפים בנושאים, אבל אני לא אגיד לך שאין מצב שרוב הילדים הערבים מהמעמד הנמוך הולכים לשחק כדורגל והבנים נגיד [ . . . ] והבנים היהודים יושבים וחוקרים עם המיקרוסקופ את הצמחים . לאי – השוויון הלאומי מצטרף במקרה זה אי – שוויון מעמדי . הניסיון של עופרה ליצור שוויון בין הילדים מתנפץ לעתים על סלעי המציאות שבה הילדים מגיע...  To the book