ט"ו. בחינה ובפארה

הגיעה השעה לשוב . עברנו כבר את הגבול הסורי ועל פני אדמת סוריה צועדים אנו עתה . במשעול סלעי אנו עוברים . ההום עולה, אך איו כל הרגשת מחנק . האוויר כאן צח וקליל, ויש בו כדי לעורר מעט את החושים . אבנים, שמש, אדמה רוויה ואדמומית . אדמת­סלע פוצעת את הרגליים . מטה­מטה יורדת הדרך ושוב פונה במעלה . נגד עינינו משתרעת כפר­גלעדי בכל חינה ופארה, כעדות לנצחון האדם . 107 עם הגיעי לכפר­גלעדי, מצאתי כאן קבוצת חברים, אשר מקרוב באו, מפוליו ­ יוצאי קיבוץ­הכשרה בשם "תל­חי" . החלק הגדול ביותר של קבוצה זאת עזב כבר את כפר­גלעדי, או שעמד על טף העזיבה וההליכה ל . . . תל­אביב . חברי המקום מתבדחים על חשבון הקבוצה, באמרם, כי שמה האמיתי, עוד בפולין, היה, כפי הנראה, לא "קבוצת תל­חי" כי­אם "קבוצת תל­אביב" . מדהים כל­כך ההבדל התהומי בין דמות האיש מהקבוצה ההיא ­ לבין דמות האדם שהוא חבר כפר­גלעדי ! בםבר­פנים יפות קיבלו במקום הזה את פני הבאים, בגודל­לבב קיבלום . על­אף המחטור והמצוקה ששררו בעת בואם, תפרו לכולם נעלים מצוינות ממש, הלבישום למופת, ובכלל ­ עשו למענם והעניקו להם למעלה מכל יכולת . ואגיד ללא­הגזמה, ­ ממש למעלה מכ...  To the book