ז. הרועה-האמן

בפסוק הידוע : "הקול ­ קול יעקב, והידיים ­ ידי­עשו" . . . דרוש היה עורה של עז על מנת להרגיע ערותו החשדנית של הסומא יצחק ! וזכור לי, כי בעבר נראה הדבר בעיני כבדיה, כדבר שאינו עולה על הדעת, ואילו עתר, ­ רואה אנוכי, כי אמת­לאמיתה היא : השמש של המקום שורפת הכול בלהטה, ואילו את השיער היא מצמיחה בשפע . למרבה הסיפוק שלי, עבודתי מוצאת חן בעיניהם . דוידיקה, שנודע לי עליו כי מהרועים העברים הראשונים בארץ הנהו ונחשב על הטובים שבהם, וחינו, נוסף על כך, צייר­אמן, ­ דוידקה, עם חיוכו השקט ) אחת מצורות חיוכיו ( , מסתכל בי בשעת עבודתי, מסתכל ואומר : ­ יפה כל­כר עבודתך ! מה שונה היא מעבודתם של הערבים ! וכמה זה לקח, עד שהסכים, כי אספרהו . לפלא היתה הסכמתו בעיני כולם ! כמו אם לילדה, בעדינות אמהית ממש אני מיישרת את פיתולי השיער המרדן ברעמת ראשו הסבוכה . כף­יר לוטפת­מרגיעה אני שמה ברכות על מצחו החיוור עם סימני גון­התכול בחיוורונו . ואז מחליקה אני במכונה על­פני עורף­הצואר המתחטא, מורידה יותרת­תלתל מן הצדדים ומותירה את כל אשר אפשר להותיר, שלא יבולע, חלילה, לדמותו הצעירה והחיננית . כי, אכן, בחור נאה הוא, דוידיקה ...  To the book