ב. מיפגש ראשון עם עין-חרוד

הילדה התמירונת עטורת­התלתלים ותכולת העיניים ­ לאה שמה, וכבר הספקתי להכירה . דממה­דממה מטביב והחום אינו מורגש עדייו, כלל וכלל . לבשתי חלוק והגוף נענה ברצון לרוך והנוחות של הבגד הרחב והנוח . ­ זה מזמן שלא לבשתי חלוק על בשרי, ואיו ספק, כי לא לעיתים קרובות אלבשנו שנית, ואילו עתה אתפנק . יצאתי מתור החדר וניצבתי בראש המדרגות : הנר, עין­חרוד, כולה פרושה מול עיני ! כיכר רחבה המשתרעת על פני מדרון מודרג­מתון . הבתים ­ בנינים קטנים, חלקים, כולם מאותה הדמות וגינות פרחים בחזיתם . ובשטח הרחב, הריק, החוצה בין המשטחים הבנוים ­ דקלים ועצי­אורן נטועים : ביום מן הימים תעלה פה חורשה נאה, ובינתיים לפנינו ראשיתו של החורש ­ כתם ירוק­רענן . גדל­ממדים, מגושם וחסר­ צורה הוא בניין הבטון של חדר­האוכל, עם מגדלי הארובות הנישאות, עם הגזוזטרא הרחבה, עם החלונות הנפתחים לרוחב : איזה בעל­גוף ענק עם צוואר דמוי ג י ירפה . ברור לי, כמובן, מה גדול המאורע הזה, העובדה הזאת, כי אמנם הוקם חדר­אוכל מסודר למופת, מסוג זה, בישוב קיבוצי ­ מה גם שעין­ חרוד היא הראשונה לזכות במוסד מסוגו וברמה כזאת ! מה גדול היה המאמץ שנדרש כדי לזכות ב...  To the book