במחלקה הסורית של הפלמ"ח

עיתון בגן הציבורי והלכתי שוב ושוב לבית­קולנוע, עד שהדבר נמאס עלי . רציתי כבר למצוא חנות ולהסתדר, אך לפני כל החלטה הייתי צריך להתיעץ עם יגאל . עברו שבועיים ימים . בחדר הסמוך לחדרי גר בחור נוצרי בשם סלים, התידדנו וכל ערב יצאנו יחד לטייל . בדרך פגשנו את חבריו והלכנו יחד איתם . חוג . מכרי הלך וגדל ואיתו גבר בטחוני העצמי; וכאשר הבעתי את רצוני להשתקע בטריפולי, הלכו החברים וחיפשו עימי עסק, כך שלא הופעתי כזר בעיני בעלי החנויות . לבעלת הבית שלי היתה בת בגיל שמונה­עשרה . היא ניסתה לחזר אחרי ורמזה לי על נישואין . 5" הוריה כיבדו אותי בכל הכבוד . הם כיבסו את בגדי, הגישו לי קפה בבוקר ובערב . ישבתי עימם ושיחקנו בקלפים . ניהלתי משא ומתן לשכירת חנות . בעליה דרשו ממני עשרת אלפים לירות סוריות עבור דמי מפתח . בינתיים עקבתי בעיתונים אחר מהלך המלחמה . הצבא הגרמני כבש את קרים והתקרב לקווקז . במדבר המערבי התקדמו צבאות רומל עד שערי מצרים . היתה לי הרגשה שהכול אבוד . ערב אחד קרא לי שכני סלים לחדרו . הוא קרא לפני כמה עמודים משיריו של חליל ג'ובראן . אני נענעתי את ראשי בהנאה, אם כי הרבה לא הבינותי . התחלנו לשוחח ע...  To the book