ויכוח על הגבולות לאחר מלחמת יום-הכיפורים

214 שער שלישי : 3791­ 1976 אין להעלים ולהתעלם בכל "הסדר" שהוא ובכל משא­ומתן לשלום מהזכות הטבעית וההיסטורית של העם היהודי בארץ הזאת . שכן בלעדי זכות זו הופכת ארץ­ישראל "לטריטוריה" בין הטריטוריות המרובות, שנתקענו בהם בימי נדודינו בעמים . זאב צור, באותה חוברת "מבפנים" כותב שאין אפשרות­קיום למדינה בארץ מתולקת . הוא מזכיר את החלוקה משת 1922 שקרעה את עבר­הירדן המזרחי ומעיר : חלוקה נוספת של הארץ ממערב לירדן יכלה להתקיים רק בתקופת מעבר, וביטולה במלחמת ששת הימים היה לא רק הכרח בטחוני אלא גם צורך מדיני והזדמנות שאסור היה להחמיצה, גם אם לא היינו מוכנים לה . . . עלינו להיות מוכנים לפתרון הסכסוך בכל מקום שזה אפשרי, בתנאי שהוא לא יסכן את עצם קיומה של ישראל כמדינה בעלת יעוד ציוני במיוחד וכמדינה בעלת כושר קיום בכלל . . . אין לנו עניו בשלטון על מיליון ערבים, אלא בשלטון על הארץ למטרת התישבות יהודים בה וקיומה כמדינה יהודית . לכן יש למצוא פתרונות שיאפשרו דו­קיום עם התושבים הערבים בדרך מתן אפשרות לשלטון עצמי ותוך הבטחת מלוא הזכויות האזרחיות והלאומיות שלהם, תוך זיקה מדינית לישראל, פיקוח של צה''ל והתישבות יה...  To the book