גלות, בניין וזיכרון: סידור השבי של חכם ברוך עמדי

תפילות וסידורים בסערת מדינה 63 "בית הכנסת הקטן של הכורדים עלה בעיני על כולם . . . בית תפילה יחידי שעמד מול שריד מקדשנו . . . מדרגות אבן חלקות הובילו דרך פרוזדור אפל וחשוך לגג שטוח אשר ממנו נתגלתה ירושלים בכל יופייה ובכל הדרה . ומשם פונים היו ונכנסים לבית הכנסת . היה זה חדר גבוה ורחב-ידים, מוצף אור שחדר דרך חלונות גדולים . . . הקירות העבים והתקרה הקעורה, המכוסים בציורי שמן, משכו את לב רואם וניכרה בהם יד אמן" ( א' אדלר, היה צדיק וראו – איננו עוד , ירושלים תשכ"א, עמ' 99 - 100 ) . אמנם, כבר עם עלייתו הפך הרב עמדי לחלק מחבורת המקובלים "צמח צדיק", שפעלה בבית החולים "משגב לדך" הסמוך לביתו והונהגה בידי הרב המקובל יצחק אלפיה, אולם הוא עצמו עבד לפרנסתו ( הדחוקה, יש לומר ) , כפועל בניין ולאחר מכן כסבל . כך, מדי בוקר היה עושה את דרכו בצוותא עם כמה מבני עדתו לרחוב "הסולל" ( כיום : החבצלת ) במרכז ירושלים, וממתין לעבודות סבלות שנזדמנו לו מעת לעת . ברובע התגורר עם משפחתו בדירה קטנטנה, "נקיה למופת ומסודרת להפליא, ועל אף ריהוטה הפשוט והדל עשתה רושם נאה" ( שם ) . עם זאת, הוא עצמו לא היסס לוותר מפעם לפעם ...  To the book