מבשרך לא תתעלמי - יחסי הלכה וגוף בדין 'הרגשה' בהלכות נידה || 125 אלו מובאים לאחר שבראשית הפרק עומד הקשר לשוני אחר : “אִישׁאִישׁכִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ, זוֹבוֹ טָמֵא הוּא" ( פסוק ב ) . כלומר, בתיאור ההתרחשות בגוף הגבר, מדובר על דבר שזב, נוטף מ בשרו, ואילו בתיאור ההתרחשות בגוף האישה, מדובר על דם שזב ב בשר . כבר בספרות התנאית עמדו על הבדל זה 18 לכאורה ושאלו על משמעות הדבר בהקשר של רגע ההיטמאות המדויק של האישה בעת נידתה . יש כאן הוראות סותרות ביחס לזיבות הגוף . במשנה א של פרק ח במסכת נידה נאמר כי כתמים מטמאים לפי מיקומם בגוף ובבגד, בעוד שבמשנה ב אין התייחסות למיקום כלל, וטיהור הכתמים נעשה דרך תלייתם בהקשרים אחרים . הווי אומר, אין המיקום מטמא אלא מקור הדם מטמא, ולכן, אם יש סיבה אחרת לראיית הדם, הדם עצמו אינו מטמא . נקודה זו חשובה להבנה כי רק דם 19 מן הרחם מטמא אבל דימומים אחרים, אינם מטמאים . אבקש להתמקד לרגע ב'הרגשה' עצמה ובהתגלגלות המונח על מורכבותו . הלכות נידה המובאות בטור ובשולחן ערוך, פותחות למעשה בדין ‘הרגשה' . 20 עצם הגדרת האישה כנידה תלויה באופן מרכזי בשאלת הרגשתה : “אישה שיצא...
To the book