[ 305 ] סוף-סוף משפחה התחלנו לדבר – שום דבר לא היה מתוכנן מראש, זה פשוט זרם מכל אחת מאיתנו . וכך אלין זוכרת את הרגע : עמדנו ודיברנו ליד הכיור במטבח, ואני התחלתי לבכות . אמרתי לה כמה אני מצטערת שמעולם לא עזרתי לה כשהייתה צעירה יותר וכשסבלה כל כך מאימא ומאבא ומחוסר שביעות הרצון ממנה . גם אני הפניתי לה את הגב והחרמתי אותה . התחננתי שתסלח לי ואמרתי לה כמה הרגשתי אשמה שלא עזרתי לה כשהייתה זקוקה לחבר . לא הייתי שם בשבילה . למעשה אפילו עשיתי הכול כדי להתרחק ממנה . לא ברור לי למה, אבל אימא אמרה לי תמיד : "תתרחקי ממרשה" . כאילו משהו שהיא תגיד ישפיע עליי השפעה שאיננה טובה . ואכן התרחקתי . בזמן שהתייפחתי וביקשתי סליחה באותו יום במאי, מרשה כמו תמיד הייתה נפלאה ומקבלת . התחבקנו, והיא אמרה שהיא מבינה ושלא יכולתי להתנהג אחרת כי גם אני הייתי בהשפעתה של אימא וכולי וכולי . אחרי השיחה שלנו באותו יום הרגשתי תחושה אמיתית של זיכוך והקלה . זו הייתה הפעם הראשונה שבאמת ראינו זו את זו . עכשיו אנחנו מדברות בכל יום . אנחנו קרובות . בשלב מסוים אמרתי לאלין : "כדי להמחיש לך עד כמה אני אוהבת אותך, אני מוכנה לתת לך למ...
To the book