[ 302 ] לבנות חיים שראוי לחיותם אני מתכננת תמיד לתור את האי ולעשות דברים . אבל ברגע שאני מגיעה לבקתה שלי, אני פותחת את הדלתות והחלונות, שמה מוזיקה בקול רם, מוזגת כוס יין צונן מהמקרר, מתיישבת על הדֵק ונושמת לרווחה . זה מקום של שלווה ושל חיבור לטבע, של להיות ולא לעשות . הפעילות המאמצת ביותר שאני עושה היא הליכה לאורך החופים הזרויים חלוקי אבן . ההליכות טובות להתבוננות . נהגתי להגיע לשם פעמים רבות עם חברתי מארג', בייחוד כשהיה עלינו לקרוא בקשות למענקים . הייתי יושבת על כיסא נוח על הדֵק, ומארג' בג'קוזי . היא הייתה צוחקת ואומרת שהיא יכולה לדעת את טיבה של בקשת מענק לפי מידת הרטיבות של הנייר . בכל פעם שהצעה רעה הייתה מייגעת אותה, היא הייתה מחליקה מטה לתוך הג'קוזי, והבקשה הייתה נופלת למים . בכל קיץ אני עורכת מסיבה בבקתה לכל צוות המחקר שלי, לסטודנטים ולחברים . אני מעודדת אנשים להביא את ילדיהם . בסיומה אני נותנת לכל פוסט-דוקטורנט ולכל סטודנט עותק ממוסגר מהציטוט של רילקה, שאני ושלושת עמיתיי בסְטוֹני בְּרוּק הענקנו לג'רי דייוויסון כשסיימנו את הלימודים . כתבתי עליו קודם לכן, אבל הוא רלוונטי כל כך לחיי...
To the book