|
|
[ 207 ] המאבק שלי לקבלת קביעות כמו שאמרתי, אני לא ממש טובה בפוליטיקה, או לא הייתי טובה בזמנו לפחות . לקלינאים היו כללים נוקשים מאוד בנוגע ל"דרך המתאימה״ לקיום של יחסי גומלין עם מטופלים . בוב מסביר זאת היטב : "הם סברו שמטופלים צריכים להתנהג יפה, להגיע בזמן, לצאת בזמן, להיפגש עם המטפלים כעבור שבוע ולא להפריע יותר מזה", הוא אמר : אין להם זכות להתקשר אל המטפל בכל זמן שהם רוצים, אחרת זה נקרא ״פריצת גבולות״ . אמרו שזה לטובת המטופל, לתת לו מסגרת . מרשה אמרה : ״אתם למעשה מגינים על עצמכם, וזה לא עוזר למטופלים״ . דיבורה היה מפורש מאוד וייחודי לה . אנשים לא אהבו את זה . היו לה דעות מוצקות בנוגע למה שמועיל למטופלים, והמטופלים שלה לא השתלבו היטב במערכת שלהם . "בוועדה שהייתה אמורה לאשר את הקביעות היו מדענים 'רציניים'", נזכר אד שירין, דוקטורנט שלי באותה תקופה, ״ומרשה ערכה מחקרים קליניים שכמה מהמדענים חשבו שאין הם ראויים" . אנדרה איוואנוף, שהייתה בצוות שלי מן ההתחלה, אמרה : היה הרבה מתח סביב הקביעות של מרשה, וזה חלחל לכל הפעילויות שעשינו באותו הזמן . מנקודת המבט של צעירה בת 22 היה קשה להבין מדוע המחלק...
To the book |
|
|